החלטה בתיק בר"ם 4176/05

           בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט נ' ישעיה) מיום 21.4.05, אשר דחה את הבקשה ליתן צו ביניים המורה למשיבה 1 (להלן: רשות שדות התעופה או הרשות) להקפיא את תוצאותיו של מכרז שפרסמה להקמה ולהפעלה של מערך עגלות כבודה בשירות עצמי, אשר בו זכו המשיבות 4-2 (להלן: המכרז).

1.        רשות שדות התעופה ביקשה להקים ולהפעיל מערך עגלות כבודה בנמל התעופה בן-גוריון. לצורך כך פרסמה את המכרז, אשר באחד מתנאי הסף אליו נדרש המציע לכלול מערך בקרת עגלות המצוי בשימוש בשני נמלי תעופה בעולם, שמספר הנוסעים בכל אחד מהם בשנת 2003 היה לפחות 4 מיליון. לצורך עמידה בתנאי סף זה, הסתמכו המשיבות 4-2 על ניסיון הפעלת מערכות בקרת עגלות בנמל התעופה בליסבון, פורטוגל, ובנמל התעופה בהוואנה, קובה. המשיבות 4-2 ציינו בהצעתן כי בשנת 2003 היו בנמל התעופה בהוואנה כ-7 מיליון נוסעים.

           לאחר בחינת ההצעות, החליטה רשות שדות התעופה כי המשיבות 4-2 הן הזוכות במכרז. המשיבות 6-5 דורגו במקום השני בטבלת השקלול ואילו המבקשות דורגו במקום השלישי.

2.        כנגד החלטת רשות שדות התעופה הגישו המבקשות ביום 22.2.05 עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, אשר במסגרתה ביקשו לבטל את זכייתן של המשיבות 4-2 במכרז ולהורות לרשות שדות התעופה לקיים דיון חוזר בתוצאותיו. כן עתרו המבקשות לסעד ביניים, אשר יאסור על רשות שדות התעופה ועל המשיבות 4-2 לעשות כל פעולה במסגרת המכרז עד למתן פסק הדין בעתירה העיקרית. בבקשתן טענו המבקשות כי המשיבות 4-2 לא עמדו בתנאי הסף של המכרז מטעמים שונים, אשר אינם קשורים לכמות הנוסעים בנמל התעופה בהוואנה בשנת 2003.

3.        בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את בקשת המבקשות לסעד ביניים ביום 13.3.05. בהחלטתו קבע בית המשפט כי לא השתכנע שהמשיבות 4-2 לא עמדו בתנאי הסף של המכרז. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט כי סיכויי העתירה הינם קלושים. כן קבע בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת רשות שדות התעופה, שכן הענות לבקשת המבקשות תביא לעיכוב משמעותי באספקת עגלות השינוע החדשות לשדה התעופה, אשר אמורות לשרת את ציבור הנוסעים הגדול בטרמינל החדש. בית המשפט ציין כי אם יינתן סעד ביניים ייגרם לרשות שדות התעופה נזק כספי כבד, שכן היא תאלץ לרכוש לתקופת הביניים עגלות כבודה מהסוג הישן, אשר השימוש בהן יתייתר כשיסופקו העגלות החדשות.

4.        ביום 13.4.05 הגישו המבקשות בקשה נוספת לסעד ביניים, אשר בה העלו טענות חדשות כנגד הסתמכותן של המשיבות 4-2 על נסיונן בהפעלת מערך בקרת עגלות בנמל התעופה בהוואנה. ראשית, טענו המבקשות כי המשיבות 4-2 המציאו אישור מאת נמל התעופה בהוואנה, בו נכתב בשפה הספרדית כי כמות הנוסעים בנמל התעופה "עד לדצמבר 2003" עלה על 4 מיליון. לטענת המבקשות, אין באישור זה כדי להבטיח כי כמות הנוסעים בנמל התעופה במהלך שנת 2003 עלה על 4 מיליון. עוד טענו המבקשות כי על פי נתוני הארגון העולמי של נמלי התעופה (להלן: ACI), המפרסם נתונים מוסמכים בדבר תנועת הנוסעים בנמלי התעופה בעולם, כמות הנוסעים בנמל התעופה בהוואנה בשנת 2003 היתה 2,402,677 בלבד. המבקשות ציינו גם שהמשיבות 6-5 מחקו את עתירתן כנגד תוצאות המכרז, הסירו את מועמדותן ואף כתבו למבקשות כי אם היו יודעות על נתוני ACI לא היו מסתמכות על נמל התעופה בהוואנה לצורך הוכחת תנאי הסף הרלוונטי.

5.        בהחלטתו מיום 21.4.05 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את הבקשה הנוספת לסעד ביניים, בקבעו כי לא השתכנע שיש מקום ליתן את הסעד המבוקש, על אף הנסיבות החדשות אשר פרטו המבקשות. בית המשפט ציין כי תגובותיהן של רשות שדות התעופה ושל המשיבות 4-2 שכנעו אותו כי אין מקום לעצור בשלב זה את הליכי המכרז, אשר החלו כבר ביום 16.3.05, לאחר שבקשות קודמות לצווי ביניים נדחו. יחד עם זאת, התיר בית המשפט למבקשות לתקן את עתירתן, כך שתכלול את טענותיהן בדבר כמות הנוסעים בנמל התעופה בהוואנה בשנת 2003.

6.        מכאן הבקשה שבפניי, בה חוזרות המבקשות על הטיעונים שהעלו בפני בית המשפט לעניינים מינהליים ומבקשות ליתן סעד זמני שיקפיא את תוצאות המכרז עד לקבלתו של אישור מהימן מנמל התעופה בהוואנה ועד לבחינת השלכותיו על עמידתן של המשיבות 4-2 בתנאי הסף למכרז. המבקשות מדגישות כי הצעתן של המשיבות 4-2 לא עמדה בתנאי הסף להשתתפות במכרז וכי רשות שדות התעופה התרשלה בבדיקת הנתונים.

7.        מתגובת רשות שדות התעופה לבקשה עולה כי החוזה בינה לבין המשיבות 4-2 נחתם עוד ביום 16.3.05 וכי מיום זה החלו הצדדים לפעול בהתאם לו. כן טוענת רשות שדות התעופה כי מתן צו ביניים יגרום לה ולציבור הנוסעים נזק רב, בהתחשב בכך שכל תנועת הנוסעים הועברה לטרמינל החדש, אשר השימוש בו מחייב כמות עגלות גדולה באופן משמעותי מזו שהיתה בשימוש בטרמינל הישן. זאת, נוכח המרחקים הגדולים שבין מקום הורדת הנוסעים לבין מקום הפקדת הכבודה ובין מקום נטילת הכבודה ועד לחנייה, נוכח הקושי בהעברת עגלות בין המפלסים וכן נוכח פריסתם הרחבה של מגרשי החנייה והאזורים התפעוליים המיועדים לנוסעים. לטענת רשות שדות התעופה, אם יינתן צו ביניים, תאלץ היא לרכוש עגלות מהסוג הנמצא כיום בשימוש עבור תקופת הקיץ בלבד, על מנת לאפשר שירות ברמה הנדרשת, וכתוצאה מכך ייגרם לה נזק כלכלי כבד. לגופם של דברים, טוענת הרשות כי האישור שהתקבל מנמל התעופה בהוואנה היווה מענה מספק על תנאי המכרז וכי לאחר שהובאו בפניה נתוני ACI פנתה מספר פעמים לנמל התעופה בהוואנה על מנת לברר את הנתונים האמורים, אך טרם נענתה.

           המשיבות 4-2 טוענות בתגובתן כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן בין היתר בהתחשב בכך שחלק גדול מהציוד שעליהן לספק על פי המכרז נרכש ונמצא כבר בדרכו לארץ. כן טוענות המשיבות 4-2 כי המבקשות השתהו בכך שהגישו את הבקשה הנוכחית לצו ביניים 65 ימים לאחר מועד פרסום תוצאות המכרז ואת בקשת רשות הערעור 11 ימים לאחר שבקשתן נדחתה על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים. לגופו של עניין, טוענות הן כי נתוני ACI הינם חלקיים בלבד.

8.        לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות המשיבות הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות. מתגובות המשיבות עולה כי הן פועלות בהתאם להתקשרות ביניהן כבר כחודשיים ימים וכי מדובר במעשה עשוי. כן שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבות, בהתחשב בכך שרכישת ציוד זמני תגרום לרשות שדות התעופה לנזק כלכלי כבד וכן בכך שהמשיבות 4-2 הזמינו כבר את העגלות ויחידות הבקרה וחלק מהציוד אף נמצא בדרכו לארץ. בנסיבות אלו, ומבלי לנקוט עמדה ביחס לסיכויי העתירה, אין אני רואה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא שלא ליתן צו ביניים.

           אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית והצו הארעי מתבטל. המבקשות ישלמו למשיבה 1 את הוצאות הבקשה ושכר טרחת עורך-דין כולל בסכום של 10,000ש"ח וכן 10,000 ש"ח למשיבות 2-4 כאחד.

           ניתנה היום, ז' באייר התשס"ה (16.5.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: